רש"י על סנהדרין י״ז

1 עמך משום שכינה - עמך יעמדו מחוץ לאהל ולא יבאו לאהל משום שכינה לשון אחר משום שכינה שתשרה שכינה עליהם הוצרכו להיות משה עמהן כדכתיב במדבר י״א:י״ז ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו':

2 בדומין לך - מיוחסין ומנוקין ממום:

3 ורבנן - נפקא להו בדומין לך מונשאו אתך דסנהדראות קטנות שנאמרו ביתרו וילפא גדולה מקטנה:

4 ושנים חלק - לא נכתב עליהן זקן:

5 מי שעלה בידו חלק כו' - ושנים מאותן שבעים שהלכו ליטול עלה בידו חלק ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול שנתייראו שלא יעלה בידן חלק:

6 ולקחת חמשת חמשת - בבכורות העודפים על מנין הלוים:

7 אמר להן - לכל הבכורות באו טלו פיתקיכן:

8 שכל הנביאים כולן - אותן שבעים זקנים נתנבאו אותה שעה ראשונה לבדה כנוח עליהם הרוח סביבות האהל ופסקו:

9 על עסקי שליו - צורך שעה היתה:

10 אל תקרי שנים - אלא שנים:

11 אילימא דכתיב בהו - בשאר זקנים ולא יספו ומפרשת ליה ולא יוסיפו:

12 אלא מעתה קול גדול ולא יסף - דשכינה הכי נמי דלא אוסיף אלא על כרחיך דלא פסק הוא קול שכינה אינו פסק:

13 אלא במוסיפין ודברי הכל - דתנן בהיו בודקין לקמן סנהדרין דף מ. אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שנים דהשתא הוה ליה בית דין שקול דאינו יודע כמאן דליתיה הוא ופשו להו כ"ד משכחת ליה על פי שנים י"א מזכין וי"ג מחייבין:

14 ובסנהדרי גדולה - לר' יהודה זוגות נינהו:

15 במוסיפין - עושין ב"ד שקול כדפרישית:

16 פשיטא - דהכי בהדיא תנן שם וכמה מוסיפין שנים שנים וכיון דחד אמר אינו יודע הוו להו ב"ד שקול:

17 ואי אמר טעמא - מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות ומשום הכי מספקא ליה:

18 כיון דגמירי - דבעי הלנת דין בפרק היו בודקין שם שאם לא מצאו לו זכות יום ראשון מלינין אותו למחרת שמא ימצאו להם טעמי זכות:

19 בעלי קומה ומראה - שתהא אימתן מוטלת על הבריות:

20 ובעלי כשפים - להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להנצל מידי ב"ד ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן כגון גירסת הצנזורה: המצרים ישו הנוצרי:

21 מפי המתורגמן - כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם דהוה ליה עד מפי עד:

22 ומה נחש שממית - אדם ובהמה ומרבה טומאת נבילות וטומאת מת בעולם הרי הוא טהור כשהוא מת שאינו בכלל שמנה שרצים:

23 ולא היא - לאו קל וחומר הוא דאין זה חומר אם הוא ממית ומרבה טומאה שהרי כמו כן יש קוצים שהן ממיתין ומרבין טומאה והן טהורין:

24 שנים לדבר - בשבעים לשון ואחד לשמוע שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ שאינו יודע להשיב:

25 שמעון התימני - תלמיד היה ולא נסמך שלא בא לכלל זקנה:

26 שלישית חכמה - סנהדרין שיש בה שלשה מדברים בשבעים לשון חכמה היא וכשירה אלמא שלשה בעינן לדבר:

27 למידין לפני חכמים - כל היכא דאיתמר למידין לפני חכמים היינו לוי שהיה למד לפני רבי:

28 רב נחמן - מוסיף שמעון התימני וחמשתן לא באו לזקנה ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים והיינו דנין בהלכה:

29 והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא - מוציא אני מכלל רבנן בפ' א' דיני ממונות לקמן סנהדרין לד. אלמא שלחו מתם לאו ר' יוסי ברבי חנינא היא:

30 שלש שורות - לקמן תנינן להו באחד דיני ממונות דף לז. שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על הדיינין סומכין מהן:

31 ועשרה בטלנין - עשרה בני אדם בטילין מכל מלאכה להיות מזומנין לבית הכנסת שחרית וערבית דאמרינן בברכות דף ו: כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס דקיימא לן מגילה דף ג: כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר הלכך אי ליתנהו לא חזיא לסנהדרי:

32 שני סופרים - ליכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין וכל שעה יושבין לפני הדיינין לקמן בפרק היו בודקין סנהדרין דף מ.:

33 ושני חזנין - שמשי ב"ד להלקות החייב ולהזמין בעלי דינים לדין:

34 ושני בעלי דינין - שאם לא כן את מי הם דנין:

35 ושני זוממין - שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו:

36 ושני זוממי זוממין - שמא יתחייב בעל דין על פי עדים וישכיר שנים להזימן לפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם אם נבוא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו:

37 עשרה דברים - ב"ד והגבאין מחלקין להם והוי להו תלת מילי:

38 רופא - למול תינוקות:

39 אומן - מקיז דם:

40 לבלר - לכתוב ספרים:

41 קופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה - טעמא מפ' בהשותפין ב"ב ח::

42 בית דין מכין וחובשין - הא חשבינן להו לעיל דאיכא סנהדרי גובין ומחלקין הוי להו חמשא משיתא דבצרי לעיל רופא ואומן ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני: