רש"י על סנהדרין י״ז

מהדורה: מהדורת וילנא

מקור סנהדרין י״ז
1 עִמָּךְ״, ״עִמָּךְ״ – וְאַתְּ בַּהֲדַיְיהוּ. וְרַבִּי יְהוּדָה: ״עִמָּךְ״ מִשּׁוּם שְׁכִינָה.
2 וְרַבָּנַן, אָמַר קְרָא: ״וְנָשְׂאוּ אִתְּךָ בְּמַשָּׂא הָעָם״, ״אִתְּךָ״ – וְאַתְּ בַּהֲדַיְיהוּ. וְרַבִּי יְהוּדָה: ״אִתְּךָ״ – בְּדוֹמִין לָךְ.
3 וְרַבָּנַן, מִ״וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ״ נָפְקָא. וְיָלְפָא סַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה מִסַּנְהֶדְרִי קְטַנָּה.
4 תָּנוּ רַבָּנַן: ״וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה״. יֵשׁ אוֹמְרִים: בַּקַּלְפִּי נִשְׁתַּיְּירוּ.
5 שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה: ״אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל״, אָמַר מֹשֶׁה: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה? אֶבְרוֹר שִׁשָּׁה מִכׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט – נִמְצְאוּ שְׁנַיִם יְתֵירִים. אֶבְרוֹר חֲמִשָּׁה חֲמִשָּׁה מִכׇּל שֵׁבֶט וְשֵׁבֶט – נִמְצְאוּ עֲשָׂרָה חֲסֵרִים. אֶבְרוֹר שִׁשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה וַחֲמִשָּׁה מִשֵּׁבֶט זֶה – הֲרֵינִי מֵטִיל קִנְאָה בֵּין הַשְּׁבָטִים.
6 מָה עָשָׂה? בֵּירַר שִׁשָּׁה שִׁשָּׁה, וְהֵבִיא שִׁבְעִים וּשְׁנַיִם פִּיתְקִין. עַל שִׁבְעִים כָּתַב ״זָקֵן״, וּשְׁנַיִם הִנִּיחַ חָלָק. בְּלָלָן וּנְתָנָן בְּקַלְפִּי. אָמַר לָהֶם: בּוֹאוּ וּטְלוּ פִּיתְקֵיכֶם! כׇּל מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ ״זָקֵן״, אָמַר: כְּבָר קִידֶּשְׁךָ שָׁמַיִם. מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ חָלָק, אָמַר: הַמָּקוֹם לֹא חָפֵץ בְּךָ, אֲנִי מָה אֶעֱשֶׂה לָךְ?
7 כְּיוֹצֵא בַּדָּבָר אַתָּה אוֹמֵר: ״וְלָקַחְתָּ חֲמֵשֶׁת חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים לַגֻּלְגֹּלֶת״. אָמַר מֹשֶׁה: כֵּיצַד אֶעֱשֶׂה לָהֶן לְיִשְׂרָאֵל? אִם אוֹמַר לוֹ: תֵּן לִי פִּדְיוֹנְךָ וָצֵא, יֹאמַר לִי: כְּבָר פְּדָאַנִי בֶּן לֵוִי.
8 מָה עָשָׂה? הֵבִיא עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֲלָפִים פִּיתְקִין, וְכָתַב עֲלֵיהֶן ״בֶּן לֵוִי״, וְעַל שְׁלֹשָׁה וְשִׁבְעִים וּמָאתַיִם כָּתַב עֲלֵיהֶן ״חֲמִשָּׁה שְׁקָלִים״. בְּלָלָן וּנְתָנָן בְּקַלְפִּי. אָמַר לָהֶן: טְלוּ פִּיתְקֵיכֶם. מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ ״בֶּן לֵוִי״, אָמַר לוֹ: כְּבָר פְּדָאֲךָ בֶּן לֵוִי. מִי שֶׁעָלָה בְּיָדוֹ ״חֲמֵשֶׁת שְׁקָלִים״, אָמַר לוֹ: תֵּן פִּדְיוֹנְךָ וָצֵא.
9 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: בַּמַּחֲנֶה נִשְׁתַּיְּירוּ. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה ״אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ״, אָמְרוּ אֶלְדָּד וּמֵידָד: אֵין אָנוּ רְאוּיִין לְאוֹתָהּ גְּדוּלָּה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הוֹאִיל וּמִיעַטְתֶּם עַצְמְכֶם, הֲרֵינִי מוֹסִיף גְּדוּלָּה עַל גְּדוּלַּתְכֶם. וּמָה גְּדוּלָּה הוֹסִיף לָהֶם? שֶׁהַנְּבִיאִים כּוּלָּן נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ, וְהֵם נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ.
10 וּמָה נְבוּאָה נִתְנַבְּאוּ? אָמְרוּ: מֹשֶׁה מֵת, יְהוֹשֻׁעַ מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לָאָרֶץ. אַבָּא חָנִין אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: עַל עִסְקֵי שְׂלָיו הֵן מִתְנַבְּאִים: עֲלִי שְׂלָיו, עֲלִי שְׂלָיו.
11 רַב נַחְמָן אָמַר: עַל עִסְקֵי גּוֹג וּמָגוֹג הָיוּ מִתְנַבְּאִין, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כֹּה אָמַר ה׳ אֱלֹהִים הַאַתָּה הוּא אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי בְּיָמִים קַדְמוֹנִים בְּיַד עֲבָדַי נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּבְּאִים בַּיָּמִים הָהֵם שָׁנִים לְהָבִיא אֹתְךָ עֲלֵיהֶם וְגוֹ׳״. אַל תִּיקְרֵי ״שָׁנִים״ אֶלָּא ״שְׁנַיִם״. אֵילּוּ הֵן שְׁנַיִם נְבִיאִים שֶׁנִּתְנַבְּאוּ בְּפֶרֶק אֶחָד נְבוּאָה אַחַת? הֱוֵי אוֹמֵר: אֶלְדָּד וּמֵידָד.
12 אָמַר מָר: כׇּל הַנְּבִיאִים כּוּלָּן נִתְנַבְּאוּ וּפָסְקוּ, וְהֵן נִתְנַבְּאוּ וְלֹא פָּסְקוּ. מְנָא לַן דְּפָסְקוּ? אִילֵּימָא מִדִּכְתִיב: ״וַיִּתְנַבְּאוּ וְלֹא יָסָפוּ״? אֶלָּא מֵעַתָּה: ״קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף״ – הָכִי נָמֵי דְּלָא אוֹסֵיף הוּא? אֶלָּא דְּלָא פְּסַק הוּא!
13 אֶלָּא, הָכָא כְּתִיב: ״וַיִּתְנַבְּאוּ״, הָתָם כְּתִיב: ״מִתְנַבְּאִים״. עֲדַיִין מִתְנַבְּאִים וְהוֹלְכִים.
14 בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר מֹשֶׁה מֵת, הַיְינוּ דִּכְתִיב ״אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר הָנָךְ תַּרְתֵּי, מַאי ״אֲדֹנִי מֹשֶׁה כְּלָאֵם״? דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא, דְּהָוֵה לֵיהּ כְּתַלְמִיד הַמּוֹרֶה הֲלָכָה לִפְנֵי רַבּוֹ.
15 בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר הָנָךְ תַּרְתֵּי, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״מִי יִתֵּן״. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר מֹשֶׁה מֵת, מֵינָח הֲוָה נִיחָא לֵיהּ? לָא סַיְּימוּהָ קַמֵּיהּ.
16 מַאי ״כְּלָאֵם״? אֲמַר לֵיהּ: הַטֵּל עֲלֵיהֶן צׇרְכֵי צִיבּוּר, וְהֵן כָּלִין מֵאֵילֵיהֶן.
17 מִנַּיִין לְהָבִיא עוֹד שְׁלֹשָׁה?
18 סוֹף סוֹף, לְרָעָה עַל פִּי שְׁנַיִם לָא מַשְׁכַּחַתְּ לַהּ. אִי אַחַד עָשָׂר מְזַכִּין וּשְׁנֵים עָשָׂר מְחַיְּיבִין – אַכַּתִּי חַד הוּא. אִי עֲשָׂרָה מְזַכִּין וּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר מְחַיְּיבִין – תְּלָתָא הָווּ. אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אִי אַתָּה מוֹצֵא אֶלָּא בְּמוֹסִיפִין, וְדִבְרֵי הַכֹּל, וּבְסַנְהֶדְרִי גְּדוֹלָה, וְאַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר שִׁבְעִים.
19 וְאָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: בְּמוֹסִיפִין עוֹשִׂין בֵּית דִּין שָׁקוּל לְכַתְּחִילָּה. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: הַאי דְּקָאָמַר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ כְּמַאן דְּאִיתֵיהּ דָּמֵי, וְאִי אָמַר מִילְּתָא – שָׁמְעִינַן לֵיהּ; קָא מַשְׁמַע לַן דְּהַאי דְּקָאָמַר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ כְּמַאן דְּלֵיתֵיהּ דָּמֵי, וְאִי אָמַר טַעְמָא – לָא שָׁמְעִינַן לֵיהּ.
20 אָמַר רַב כָּהֲנָא: סַנְהֶדְרִי שֶׁרָאוּ כּוּלָּן לְחוֹבָה – פּוֹטְרִין אוֹתוֹ. מַאי טַעְמָא? כֵּיוָן דִּגְמִירִי הֲלָנַת דִּין לְמֶעְבַּד לֵיהּ זְכוּתָא, וְהָנֵי תּוּ לָא חָזוּ לֵיהּ.
21 אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין מוֹשִׁיבִין בְּסַנְהֶדְרִי אֶלָּא בַּעֲלֵי קוֹמָה, וּבַעֲלֵי חׇכְמָה, וּבַעֲלֵי מַרְאֶה, וּבַעֲלֵי זִקְנָה, וּבַעֲלֵי כְשָׁפִים, וְיוֹדְעִים בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן – שֶׁלֹּא תְּהֵא סַנְהֶדְרִי שׁוֹמַעַת מִפִּי הַמְתוּרְגְּמָן.
22 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אֵין מוֹשִׁיבִין בְּסַנְהֶדְרִין אֶלָּא מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְטַהֵר אֶת הַשֶּׁרֶץ מִן הַתּוֹרָה. אָמַר רַב: אֲנִי אָדוּן וַאֲטַהֲרֶנּוּ.
23 וּמָה נָחָשׁ שֶׁמֵּמִית וּמַרְבֶּה טוּמְאָה, טָהוֹר; שֶׁרֶץ שֶׁאֵינוֹ מֵמִית וּמַרְבֶּה טוּמְאָה, אֵינוֹ דִּין שֶׁיְּהֵא טָהוֹר? וְלָא הִיא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַקּוֹץ בְּעָלְמָא.
24 אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כׇּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ שְׁנַיִם לְדַבֵּר וְאֶחָד לִשְׁמוֹעַ, אֵין מוֹשִׁיבִין בָּהּ סַנְהֶדְרִי. וּבְבֵיתֵּר הֲווֹ שְׁלֹשָׁה, וּבְיַבְנֶה אַרְבָּעָה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי עֲקִיבָא, וְשִׁמְעוֹן הַתִּימְנִי דָּן לִפְנֵיהֶם בַּקַּרְקַע.
25 מֵיתִיבִי: שְׁלִישִׁית – חֲכָמָה, רְבִיעִית – אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה. הוּא דְּאָמַר כִּי הַאי תַּנָּא, דְּתַנְיָא: שְׁנִיָּה – חֲכָמָה, שְׁלִישִׁית – אֵין לְמַעְלָה הֵימֶנָּה.
26 לְמֵידִין לִפְנֵי חֲכָמִים – לֵוִי מֵרַבִּי. דָּנִין לִפְנֵי חֲכָמִים – שִׁמְעוֹן בֶּן עַזַּאי, וְשִׁמְעוֹן בֶּן זוֹמָא, וְחָנָן הַמִּצְרִי, וַחֲנַנְיָא בֶּן חֲכִינַאי. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק מַתְנֵי חֲמִשָּׁה: שִׁמְעוֹן, שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן, חָנָן, וַחֲנַנְיָה.
27 רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּבָבֶל – רַב וּשְׁמוּאֵל. רַבּוֹתֵינוּ שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – רַבִּי אַבָּא. דַּיָּינֵי גוֹלָה – קַרְנָא. דַּיָּינֵי דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל – רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי. דַּיָּינֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – רַב פָּפָּא בַּר שְׁמוּאֵל. דַּיָּינֵי דִּנְהַרְדְּעָא – רַב אַדָּא בַּר מִנְיוֹמֵי. סָבֵי דְּסוּרָא – רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא. סָבֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – רַב יְהוּדָה וְרַב עֵינָא. חֲרִיפֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – עֵיפָה וַאֲבִימִי בְּנֵי רַחֲבָה. אָמוֹרָאֵי דְּפוּמְבְּדִיתָא – רַבָּה וְרַב יוֹסֵף. אָמוֹרָאֵי דִּנְהַרְדָּעֵי – רַב חָמָא.
28 נְהַרְבְּלָאֵי מַתְנוּ – רָמֵי בַּר בְּרַבִּי. אָמְרִי בֵּי רַב – רַב הוּנָא. וְהָאָמַר רַב הוּנָא: ״אָמְרִי בֵּי רַב״! אֶלָּא, רַב הַמְנוּנָא. אָמְרִי בְּמַעְרְבָא – רַבִּי יִרְמְיָה. שְׁלַחוּ מִתָּם – רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא. מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא – רַבִּי אֶלְעָזָר.
29 וְהָא שְׁלַחוּ מִתָּם: לְדִבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא! אֶלָּא אֵיפוֹךְ: שְׁלַחוּ מִתָּם – רַבִּי אֶלְעָזָר; מַחֲכוּ עֲלַהּ בְּמַעְרְבָא – רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא.
30 וְכַמָּה יְהֵא בָּעִיר וִיהֵא רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין? מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְכוּ׳. מֵאָה וְעֶשְׂרִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה כְּנֶגֶד סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה, וְשָׁלֹשׁ שׁוּרוֹת שֶׁל עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה – הֲרֵי תִּשְׁעִים וְתַרְתֵּי, וַעֲשָׂרָה בַּטְלָנִין שֶׁל בֵּית הַכְּנֶסֶת – הֲרֵי מְאָה וּתְרֵי.
31 וּשְׁנֵי סוֹפְרִים, וּשְׁנֵי חַזָּנִין, וּשְׁנֵי בַּעֲלֵי דִינִין, וּשְׁנֵי עֵדִים, וּשְׁנֵי זוֹמְמִין, וּשְׁנֵי זוֹמְמֵי זוֹמְמִין – הֲרֵי מְאָה וְאַרְבֵּיסַר.
32 וְתַנְיָא: כׇּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַלָּלוּ אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לָדוּר בְּתוֹכָהּ: בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין, וְקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה, וּבֵית הַכְּנֶסֶת, וּבֵית הַמֶּרְחָץ, וּבֵית הַכִּסֵּא, רוֹפֵא, וְאוּמָּן, וְלַבְלָר, וְטַבָּח, וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת. מִשּׁוּם רַבִּי עֲקִיבָא אָמְרוּ: אַף מִינֵי פֵירָא, מִפְּנֵי שֶׁמִּינֵי פֵירָא מְאִירִין אֶת הָעֵינַיִם.
33 רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר וְכוּ׳. תַּנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר:
פירוש רש"י על סנהדרין י״ז
1 עמך משום שכינה - עמך יעמדו מחוץ לאהל ולא יבאו לאהל משום שכינה לשון אחר משום שכינה שתשרה שכינה עליהם הוצרכו להיות משה עמהן כדכתיב במדבר י״א:י״ז ואצלתי מן הרוח אשר עליך וגו':
2 בדומין לך - מיוחסין ומנוקין ממום:
3 ורבנן - נפקא להו בדומין לך מונשאו אתך דסנהדראות קטנות שנאמרו ביתרו וילפא גדולה מקטנה:
4 ושנים חלק - לא נכתב עליהן זקן:
5 מי שעלה בידו חלק כו' - ושנים מאותן שבעים שהלכו ליטול עלה בידו חלק ונשתיירו שני פתקין שהיו כתובין בקלפי שהיו של אלדד ומידד שלא הלכו ליטול שנתייראו שלא יעלה בידן חלק:
6 ולקחת חמשת חמשת - בבכורות העודפים על מנין הלוים:
7 אמר להן - לכל הבכורות באו טלו פיתקיכן:
8 שכל הנביאים כולן - אותן שבעים זקנים נתנבאו אותה שעה ראשונה לבדה כנוח עליהם הרוח סביבות האהל ופסקו:
9 על עסקי שליו - צורך שעה היתה:
10 אל תקרי שנים - אלא שנים:
11 אילימא דכתיב בהו - בשאר זקנים ולא יספו ומפרשת ליה ולא יוסיפו:
12 אלא מעתה קול גדול ולא יסף - דשכינה הכי נמי דלא אוסיף אלא על כרחיך דלא פסק הוא קול שכינה אינו פסק:
13 אלא במוסיפין ודברי הכל - דתנן בהיו בודקין לקמן סנהדרין דף מ. אחד עשר מזכין ואחד עשר מחייבין וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שנים דהשתא הוה ליה בית דין שקול דאינו יודע כמאן דליתיה הוא ופשו להו כ"ד משכחת ליה על פי שנים י"א מזכין וי"ג מחייבין:
14 ובסנהדרי גדולה - לר' יהודה זוגות נינהו:
15 במוסיפין - עושין ב"ד שקול כדפרישית:
16 פשיטא - דהכי בהדיא תנן שם וכמה מוסיפין שנים שנים וכיון דחד אמר אינו יודע הוו להו ב"ד שקול:
17 ואי אמר טעמא - מראה פנים לחובה ומראה פנים לזכות ומשום הכי מספקא ליה:
18 כיון דגמירי - דבעי הלנת דין בפרק היו בודקין שם שאם לא מצאו לו זכות יום ראשון מלינין אותו למחרת שמא ימצאו להם טעמי זכות:
19 בעלי קומה ומראה - שתהא אימתן מוטלת על הבריות:
20 ובעלי כשפים - להמית מכשפים הבוטחים בכשפיהם להנצל מידי ב"ד ולגלות על המכשפין המסיתין ומדיחין בכשפיהן כגון גירסת הצנזורה: המצרים ישו הנוצרי:
21 מפי המתורגמן - כשבאין עדי לועזים להעיד בפניהם לא יצטרכו להעמיד מליצים ביניהם דהוה ליה עד מפי עד:
22 ומה נחש שממית - אדם ובהמה ומרבה טומאת נבילות וטומאת מת בעולם הרי הוא טהור כשהוא מת שאינו בכלל שמנה שרצים:
23 ולא היא - לאו קל וחומר הוא דאין זה חומר אם הוא ממית ומרבה טומאה שהרי כמו כן יש קוצים שהן ממיתין ומרבין טומאה והן טהורין:
24 שנים לדבר - בשבעים לשון ואחד לשמוע שיהא מבין בשבעים לשון אע"פ שאינו יודע להשיב:
25 שמעון התימני - תלמיד היה ולא נסמך שלא בא לכלל זקנה:
26 שלישית חכמה - סנהדרין שיש בה שלשה מדברים בשבעים לשון חכמה היא וכשירה אלמא שלשה בעינן לדבר:
27 למידין לפני חכמים - כל היכא דאיתמר למידין לפני חכמים היינו לוי שהיה למד לפני רבי:
28 רב נחמן - מוסיף שמעון התימני וחמשתן לא באו לזקנה ויושבין בקרקע ומשיבין תשובות קושיות לזקנים והיינו דנין בהלכה:
29 והא שלחו מתם לדברי רבי יוסי בר חנינא - מוציא אני מכלל רבנן בפ' א' דיני ממונות לקמן סנהדרין לד. אלמא שלחו מתם לאו ר' יוסי ברבי חנינא היא:
30 שלש שורות - לקמן תנינן להו באחד דיני ממונות דף לז. שאם הוצרכו לסמוך ולהוסיף על הדיינין סומכין מהן:
31 ועשרה בטלנין - עשרה בני אדם בטילין מכל מלאכה להיות מזומנין לבית הכנסת שחרית וערבית דאמרינן בברכות דף ו: כיון שבא הקב"ה לבית הכנסת ולא מצא שם עשרה מיד כועס דקיימא לן מגילה דף ג: כל כרך שאין בו עשרה בטלנין נידון ככפר הלכך אי ליתנהו לא חזיא לסנהדרי:
32 שני סופרים - ליכתוב דברי המזכין ודברי המחייבין וכל שעה יושבין לפני הדיינין לקמן בפרק היו בודקין סנהדרין דף מ.:
33 ושני חזנין - שמשי ב"ד להלקות החייב ולהזמין בעלי דינים לדין:
34 ושני בעלי דינין - שאם לא כן את מי הם דנין:
35 ושני זוממין - שיתייראו העדים להעיד שקר שלא יזומו:
36 ושני זוממי זוממין - שמא יתחייב בעל דין על פי עדים וישכיר שנים להזימן לפיכך צריך שנים אחרים בעיר שיתייראו אלו מהם אם נבוא להזים העדים יבאו אלו השנים ויזימו אותנו:
37 עשרה דברים - ב"ד והגבאין מחלקין להם והוי להו תלת מילי:
38 רופא - למול תינוקות:
39 אומן - מקיז דם:
40 לבלר - לכתוב ספרים:
41 קופה נגבית בשנים ומתחלקת בשלשה - טעמא מפ' בהשותפין ב"ב ח::
42 בית דין מכין וחובשין - הא חשבינן להו לעיל דאיכא סנהדרי גובין ומחלקין הוי להו חמשא משיתא דבצרי לעיל רופא ואומן ולבלר ומלמד חד גברא הוי לכל הני: